"לא האמנתי שאי פעם אחיה חיים נורמליים שוב" - פריצת דרך עתיקה משנה חיים לאלפי ישראלים שסובלים מפיברומיאלגיה

רונית פרידר, עורכת ראשית

13 במאי, 2025

מעל 2,100 ביקורות חיוביות (4.5/5 🌟🌟🌟🌟🌟)

לפעמים זה תקף בבוקר מוקדם, בדיוק כשאני עומדת לקום מהמיטה. בימים אחרים, זה יכול לתקוף כשאני עומדת בתור בסופר, עם סל קניות שהולך ונהיה כבד מרגע לרגע.

הכי גרוע זה כשזה הופיע באמצע האירועים המשפחתיים עם הנכדים – לפתע, בלי התראה, כל הגוף שלי נדלק כמו להבה, וכל תנועה הופכת לסיוט.

אני מדברת על פיברומיאלגיה – השותף האכזרי שחי איתי כבר כמעט 15 שנה.

"אני רק רוצה לחיות שוב כמו בן אדם נורמלי. זה כל כך הרבה לבקש?" אני זוכרת שבכיתי לבעלי אחרי שפספסתי את יום ההולדת של הנכדה שלי.

הכאבים התלקחו כל כך קשה באותו יום שבקושי יכולתי לזוז מהספה.

"את נראית בסדר גמור" - המחלה השקופה שאף אחד לא רואה

שמי רות, אני בת 64, וגרה בתל אביב. לפני שלוש שנים, נאלצתי לפרוש מוקדם מתפקידי כמורה. לא כי לא אהבתי ללמד – אהבתי את זה בכל ליבי  – אלא כי הפיברומיאלגיה הפכה כל יום רגיל להישרדות.

כל מי שמתמודד עם פיברומיאלגיה מכיר את זה.

הכאבים העמוקים בכל הגוף, חוסר השינה הכרוני, ערפול מוחי ועייפות שאי אפשר להסביר למי שלא חווה אותה.

 אבל הגרוע מכל הוא המבטים –
 אלה שאומרים "את נראית בסדר גמור", כשבפנים הייתי מתפוררת לחתיכות.

"תלמדי לחיות עם זה" - כשהרפואה המודרנית לא ידעה מה להציע לי

כמו ישראלים רבים שסובלים מפיברו, המסע שלי במערכת הבריאות שלנו היה מתיש.

התורים האינסופיים בקופת חולים, הכוונות הטובות אך חסרות התועלת, האוסף הגדל של בקבוקי תרופות על שידת הלילה שלי.

"קחי את הכדורים האלה," הרופא שלי היה אומר. הכדורים עזרו קצת, אבל הם גרמו לי לערפול, להשפעות לוואי מטרידות, ומעולם לא הסירו לגמרי את הכאב.

העקצוצים, השריפה, הדקירות – הכל המשיך, רק קצת פחות חד. כמו לשים פלסטר על כוויה בדרגה שלישית.

"נסי את הזריקות האלה," המומחה הציע כשהתלוננתי במיוחד על הברכיים. ההקלה נמשכה שבועיים לכל היותר, ואז הכאב חזר בעוצמה, יחד עם ההרגשה הנוראית שאני חייבת להיות תלויה באחרים.

בדיקות תקינות, כאבים ללא הפסקה: הפרדוקס של פיברומיאלגיה

בדיקה אחרי בדיקה, הדיאגנוזה תמיד חזרה ריקה. "אין לנו ממצאים," הרופאים אמרו, כאילו זה אמור להרגיע אותי. בשבילי, זה רק עשה רע – הכאב היה אמיתי, עוצמתי, משתק, אבל הבדיקות לא הראו כלום.

"אולי זה פסיכוסומטי?" שאל אחד הרופאים, בצורה שנועדה להיות עדינה, אבל שהרגישה כמו סטירת לחי.

 "אנשים חיים עם זה," אמר לי רופא אחר, כאילו יש דרך "לחיות" עם אש שבוערת בך כל הזמן.

הכאב הפיזי היה רע מספיק. אבל המחיר הרגשי? זה היה איכשהו גרוע יותר.

הפסקתי ללכת למפגשים משפחתיים. לא יכולתי להתחייב לשום דבר – כי אף פעם לא ידעתי מתי תגיע ההתקפה הבאה. נפרדתי מחברים, מתחביבים, מהתשוקות שלי.

התחלתי להרגיש שאני נעלמת מהחיים, הופכת לבלתי נראית כשהכאב תפס את מרכז הבמה.

"כאילו נגזר עליי מאסר עולם בכלא של כאבים."

ניסיתי הכל: המסע המתסכל בלמצוא הקלה

הסיפור שלי עשוי להישמע מוכר אם את אחת מה-5% מהישראלים שסובלים מפיברומיאלגיה. התחושה שהגוף בגד בך. חוסר השינה המתמשך. הערפל המוחי שגורם לך לשכוח באמצע משפט מה רצית לומר.

ההתלקחויות הבלתי צפויות שיכולות להשאיר אותך מרותקת למיטה – והגרוע מכל, התחושה שאף אחד באמת לא מבין.

כמוני, כנראה שניסית הכל:
❌ תרופות מרשם שהשאירו אותך מטושטשת ובכל זאת כואבת

❌ טיפולי פיזיותרפיה שמרוקנים את הזכאויות שלך בקופת חולים

❌ יוגה, מדיטציה, דיקור – הכל בתקווה למצוא הקלה

❌ דיאטות אנטי-דלקתיות מחמירות שהשאירו אותך רעבה וממורמרת

❌ אולי אפילו טיפול הידרותרפיה יקרים שעלו לי הון תועפות

אני זוכרת איך ישבתי בחדר המתנה, ללא סימנים נראים לעין של המחלה שמפרקת אותי מבפנים.

בזמן שאנשים אחרים מראים צילומי רנטגן שלהם או תוצאות בדיקות דם, לי לא היה מה להראות. רק חוויה. רק כאב. רק תיאור של איך זה מרגיש כשהגוף שלך הופך לכלא.

"אני לא חושבת שהמשפחה שלי באמת מבינה," אמרה פעם אישה באחת הקבוצות בפיס שלי. "הם רואים אותי בימים טובים וחושבים שאני מגזימה בימים רעים." כולנו הבנו אותנו ישר.

המאבק הבלתי נראה הזה הוא מה שהופך את הפיברומיאלגיה למבודדת כל כך. הרופאים עם בדיקות הדם והרנטגן שלהם שמראים "שאין שום דבר לא בסדר." החברים בעלי הכוונות הטובות שמציעים פתרונות פשטניים כאילו שלא ניסית כבר כל דבר אפשרי.עבור אלה מאיתנו עם פיברומיאלגיה, הכאב אינו רק פיזי – זו השחיקה ההדרגתית של העצמאות שלנו, הקשרים החברתיים שלנו, ותחושת העצמי שלנו.

המפגש המקרי שהוביל לשינוי: טיול משפחתי לצפת

כמעט השלמתי עם כך שזה יהיה החיים שלי לתמיד. הרופא אמר "ללמוד לחיות עם זה" – כאילו שהייתה לי ברירה. אבל אז משהו בלתי צפוי קרה במהלך טיול משפחתי לצפת ששינה הכל...

נזכרתי בסבתא שלי, דור שלישי בצפת, ובתרופות הטבעיות שהיא הכינה מצמחי מרפא.

כשהזכרתי את זה לבת דודה שלי, היא אמרה: "רותי, את חייבת להכיר משהו ששמעתי בפייסבוק - דיברו על קבוצת חוקרים שיצרו מדבקה שיכול לעזור עם כאבים. משהו שעזר לחברה שלי עם הפיברומיאלגיה שלה."

הייתי סקפטית בלשון המעטה. כבר הייתי אצל כל כך הרבה "מומחים".

אבל משהו בי – אולי הייאוש, אולי התקווה הקטנה שעדיין בערה – דחף אותי ללכת.

לא האמנתי למה שייקרה עכשיו:

 אחרי שדיברנו, בלילה של כאבים כשלא הצלחתי להירדם, גלשתי בטלפון וראיתי פוסט מקרי בפייסבוק. ופתאום קישרתי בין מה שבת דודה שלי אמרה לי.

מישהי פרסמה באחת הקבוצות לחולי פיברומיאלגיה, וזה סקרן אותי: "אם נמאס לך לשמוע 'תלמדי לחיות עם זה' ואת רוצה באמת למצוא פתרון - הצטרפי אלינו".

הצטרפתי לקבוצה, ושם ראיתי עשרות נשים שמדברות על מדבקות כלשהן ששינו להן את החיים. חשבתי שזו עוד תרמית, אבל הסיפורים היו כל כך אישיים, כל כך מפורטים, שהתחלתי לקרוא עוד. וקראתי עוד ועוד לתוך הלילה.

המפגש המקרי בפייסבוק ששינה לי את החיים

אחת המנהלות של הקבוצה, רחל, ענתה על השאלה שלי וסיפרה לי על פורמולה עתיקה של 8 צמחי מרפא - לענה, זעפרן, ג'ינג'ר, קפסאיצין ועוד - שמשולבים במדבקה עם טכנולוגיה חדשנית.

"זה לא כמו שום דבר שניסית," היא כתבה לי בהודעה פרטית.

"זה משלב חוכמה עתיקה מתרבויות שונות - סינית, ערבית ויהודית מסורתית - עם טכנולוגיה מודרנית שמאפשרת לחומרים להגיע ישירות למערכת העצבית."

היא הסבירה שהפיברומיאלגיה היא לא רק בעיה ממוקדת - היא משפיעה על כל המערכת, אבל חלק משמעותי מהכאב מתחיל במערכת העצבית הרגישה שדורשת השפעה ממוקדת שתרופות רגילות פשוט לא יכולות לספק.

"הבעיה עם כדורים ומשחות," היא הסבירה בשיחה שקיימנו, "היא שהם לא מגיעים למקום הנכון, או שהם מדוללים מדי כדי להיות אפקטיביים.

המדבקות האלה משחררות באופן הדרגתי את המרכיבים ישירות למוקדי הכאב, עוקפות את מערכת העיכול לגמרי.

בקבוצה, ראיתי תמונות לפני ואחרי. נשים שהיו במיטה עכשיו פרסמו תמונות שהן מטיילות. אמהות שלא יכלו להחזיק את הנכדים שלהן עכשיו משתפות סרטונים של משחק משותף. ראיתי למעלה מ-300 סיפורי הצלחה בתוך שבוע של קריאה.

המפגש המקרי בפייסבוק ששינה לי את החיים

לראשונה מזה חודשים, קמתי ללא אותה תחושת שריפה מוכרת בכל הגוף. במקומה, הייתה תחושה של חמימות עדינה, כמעט נעימה. אני לא אומרת שהכל נעלם. אבל התחושה הייתה... אחרת. במקום כאב חד וחונק, הייתה רק אי-נוחות עמומה. במקום להרגיש שאני מעורפלת מעייפות, הייתי ערנית.

בעלי הבחין מיד. "רותי, העיניים שלך... הן נראות שונות הבוקר," הוא אמר.

ֿ"איך הן נראות?" שאלתי.

"הן נראות... ערות," הוא ענה, מופתע בעצמו.

ב11 בבוקר כבר הייתי פעילה, מסוגלת לעשות מטלות שבדרך כלל היו גורמות לי להתכווץ מכאבים. הפיברומיאלגיה לא נעלמה – עדייןהרגשתי את הנוכחות שלה – אבל כאילו מישהו הנמיך את הווליום מ-10 ל-4.

אחרי שבוע עם המדבקות, ישנתי לילה שלם בפעם הראשונה זה שנים. שינה רציפה, בלי להתעורר מכאבים. כשסיפרתי על זה בקבוצת התמיכה, ראיתי את הספקנות בעיניים שלהם – אותה ספקנות שהייתה לי בהתחלה.

אחרי שבועיים, הרגשתי מספיק טוב להצטרף לאירוע משפחתי, הראשון מזה חודשים. הפעם, לא הייתי צריכה לחשב מתי לקחת כדורים כדי שיפעלו בזמן האירוע. לא הייתי צריכה להתחמק מחיבוקים כי הגוף שלי היה רגיש מדי למגע.

"סבתא, בואי נשחק!" הנכדה שלי צעקה בארוחה. בדרך כלל, זו הייתה רגע של כאב וטרגדיה קטנה – הפיברומיאלגיה גרמה לכל מגע להרגיש כמו עינוי.

 הפעם הייתי מסוגלת לשבת איתה, לשחק, להתקרב אליה. כשהם ראו אותי צוחקת – צחוק אמיתי, לא מזויף – התגובה שלהם אמרה הכל. הם היו בהלם. ואני? הייתי פשוט אסירת תודה.

כמובן, זה לא מושלם. אני עדיין חיה עם פיברומיאלגיה. יש ימים קשים יותר מאחרים. אבל ההבדל הוא דרמטי. מה שפעם היו ייסורים בלתי פוסקים הרגיש כמו משהו שאפשר לחיות איתו. העולם שלי, שהתכווץ לגודל של הספה בסלון, מתרחב שוב.

היום אני חוזרת לאט לחיים. התחלתי ללמד במשרה חלקית, אני משתתפת בפעילויות חברתיות בלי לדאוג שאצטרך לברוח באמצע, ואני מסוגלת להיות נוכחת – באמת נוכחת – בחיי המשפחה שלי.

אני כותבת את זה לא כי אני רוצה לשכנע אותך שזה ירפא אותך לגמרי. אין תרופת פלא, וכל אחד עם פיברומיאלגיה מגיב אחרת. אבל לאחר שנים של ניסיונות וכישלונות, של רופאים מזלזלים ומשפחה מתוסכלת, של להיכנע לאט לאט ולהגיד "ככה זה", מצאתי משהו שבאמת עזר לי לחיות חיים ראויים שוב.

אני חולקת את הסיפור שלי כי אני יודעת שיש עוד אלפי ישראלים שסובלים בשקט, ממש כמוני. אנשים שמרגישים שאין תקווה, שכדאי פשוט ללמוד "לחיות עם זה". אנשים שכבר התעייפו מהבטחות ריקות.

.אני מבינה אותך. הייתי שם. הרגשתי את הייאוש הזה.

אם את עדיין קוראת, אולי את שואלת את עצמך איך להשיג את המדבקות האלה, או אם זה באמת יעבוד בשבילך. אני לא יכולה להבטיח לך שהמקרה יהיה דומה.

אבל מה שאני כן יכולה להגיד הוא שלא האמנתי שאי פעם אחזור לחיות חיים נורמליים. לא האמנתי שאוכל אי פעם להרגיש שוב חלק מהעולם, ולא רק כזאת שצופה מהצד.

והנה אני. לא מושלמת, לא מרופאת לגמרי – אבל חיה שוב, במקום רק לשרוד.

מסתבר שהמדבקות של אלוטבע זכו לאחרונה לפרסום רב בעיקר בפייסבוק, וגם אחרי שהבנתי ממישהו שכמה מומחים ברפואת כאב בישראל החלו להמליץ עליהן למטופלים. יותר ויותר אנשים עם פיברומיאלגיה מגלים את הפתרון הזה.

היום, אפשר להשיג את המדבקות האלה אונליין, בלי לנסוע, בלי להיאבק עם תורים ומרשמים. אם יש לך פיברומיאלגיה – אולי כדאי לך לבדוק אם זה יכול לעזור גם לך.

איך שהרופא שמטפל בי כבר שנים אמר בהפתעה מוחלטת בביקור האחרון שלי: "אני לא יודע מה זה הדברים האלה, אבל תמשיכי עם זה. מעולם לא ראיתי אותך בתפקוד כזה."

אני מאחלת לך את מה שפעם חשבתי שהוא בלתי אפשרי: יום שבו הפיברומיאלגיה לא מכתיבה את החיים שלך. יום שבו את יכולה סוף-סוף לצאת מהכלא של הכאב שלך.שרה לוין היא כתבת בריאות ותיקה שמסקרת התפתחויות חדשות בטיפול בפיברומיאלגיה וכאב כרוני.

המאמר הזה הוא חלק מסדרת כתבות על פתרונות חדשניים לבעיות בריאות נפוצות בישראל.

אזהרה: המאמר משקף חוויה אישית, והטיפול המתואר עשוי להשפיע אחרת על אנשים שונים. יש להתייעץ עם איש מקצוע רפואי לפני שמתחילים בכל טיפול חדש.

למידע נוסף על המדבקות המהפכניות לטיפול בפיברומיאלגיה לחצו כאן >>>

נירית כהן, לקוחה מאומתת

"מדבקות פלא נוחות וקלות לשימוש והתוצאות משביעות רצון בהחלט!"

"עברתי אין ספור טיפולים, מרופאים פרטיים ועד דיקור – שום דבר לא הקל על הכאב בברך. הייתי מתוסכלת ומיואשת. ואז חברה המליצה לי על המדבקות האלו. אמרתי – מה כבר יש לי להפסיד? אחרי ההדבקה הראשונה פשוט לא האמנתי – פתאום לא כאב לי לקום מהמיטה. אחרי שבוע של שימוש הצלחתי לצאת לריצה קלה בפארק בלי לעצור כל שתי דקות. אני משתמשת בהן קבוע עכשיו. זה פשוט הציל לי את איכות החיים."

דפנה שטרן, לקוחה מאומתת

"סוף סוף משהו שעובד – בלי תופעות לוואי"

"אני בת 45, מתמודדת עם פיברומיאלגיה כבר למעלה מעשור. ניסיתי כל טיפול אפשרי – תרופות, דיקור, פיזיותרפיה – אבל שום דבר לא נתן לי הקלה אמיתית. המדבקות של אלו-טבע היו הפתעה גמורה. כבר מהשימוש הראשון הרגשתי שהכאב בברכיים ובכתפיים פוחת. אין תופעות לוואי, אין טשטוש – רק הקלה אמיתית. אני סוף סוף מרגישה שאני חוזרת לעצמי."

לירון אלקיים, לקוחה מאומתת

"הרגשתי כמו אסירה בגוף שלי – עד שמצאתי את המדבקות"

"פיברומיאלגיה היא מחלה שקשה להסביר למי שלא חווה אותה. הכאב, העייפות, התחושה שאף אחד לא מבין אותך. המדבקות של אלו-טבע שינו את חיי. הן פשוט עובדות. אני שמה אותן בלילה, ובבוקר קמה עם פחות כאב ויותר אנרגיה. זה לא פתרון קסם, אבל זו ההקלה שחיפשתי כל כך הרבה זמן."

מיכל ברנס, לקוחה מאומתת

"המדבקות האלה הצילו לי את החיים"

"אני בת 50, סובלת מכאבים כרוניים כבר שנים. כל טיפול שניסיתי נתן הקלה זמנית בלבד. המדבקות של אלו-טבע הן הדבר היחיד שבאמת עזר לי. הן קלות לשימוש, לא גורמות לגירוי, והכי חשוב – הן מקלות על הכאב בצורה משמעותית. אני ממליצה עליהן לכל מי שסובלת מפיברומיאלגיה."

אם אתן מתלבטות – חשוב שתדעו: יש אחריות החזר כספי מלאה ל-30 יום.